הִיסטוֹריוֹם

רגע היסטורי למורים ולתלמידים

70 שנה למבצע כנפי נשרים
help.png
whatsapp.png
home-button.png
היסטוריום מס' 38 | 10.06.2019 | ז' בסיוון תשע"ט

בחודש יוני שנת 1949 החל השלב העיקרי של עליית יהודי תימן במסגרת מבצע "כנפי נשרים". שלב זה נמשך כחצי שנה, ובמהלכו הועלו כ-50,000 איש, וזאת כהמשך לגלי עלייה מתימן מלפני קום המדינה, שהיקפים היה מצומצם בהרבה.
כדי לבחון את ההבדל בין מצבם של יהודי תימן שעלו לארץ לפני קום המדינה ובין מצבם של אלה שעלו אחר קום המדינה, אפשר להשוות בין שני שירים שנקשרו בעלייה זו: 
הראשון, "מרים בת ניסים", נכתב על ידי נתן אלתרמן בשנת 1947 (והושר על ידי שושנה דמארי). הוא מתאר בצורה הומוריסטית את סיפור עלייתה של משפחה רבת נפשות מתימן ("נחמיה, גדליה, זכריה, עזניה, סלים, סעדיה, מיכאל, חנן-חנניה, ירוחם, רחמים, שלום, מרים" וגם "החמור הקטן בלעם").
השיר השני, "מה נאוו"  שהושר על ידי אהובה צדוק נכתב על ידי שמעון בן רבי נסים בבגדד. הוא שולב במסכת ליום העצמאות תשי"א כשיר המתאר את העליה מתימן. בשיר זה נדחק ההומור הצידה ומתוארת בו הכמיהה לציון: "צאי מבבל קריית עובדי בל; כינור ונבל אז יהיה שירך". המשורר מפציר בעולים לשמוח ולהודות על שזכו לגאולה: "שוש ישישו כל אבלי ציון; לבוא לחסות בצל העליון". הוא פונה לציון וקורא לה להתפעל מנס קיבוץ הגלויות: "שאי עינייך וראי בנייך באו אלייך לאור באורך; תחת חושך אשים לך אורה, אז מציון תצא התורה."

נכון או לא נכון על מבצע "כנפי נשרים"
הצצה לאוצרות הספרייה הלאומית
Ahuva_Zadok.jpg
shoshana_damari_147x98.jpg